"ולבסוף, הם כולם צועקים פה אחד- לוגי! לוגי! אבל זה לא עוזר. ורק ההד חוזר. עכשיו הגידו לי אתם, אמרו לי ילדים, את התשובות הנכונות אולי אתם יודעים. האם יש בכלל מפלץ כזה? ואיפה הוא נמצא? ואולי, אולי זאת המצאה?"
אקו ולוגי, בדקה 16:50 במידה ואתם לא מכירים.
פעם נשים לא יכלו להצביע. פעם מכשפות נשרפו על המוקד. פעם הומואים נרצחו ושחורים היו עבדים. אבל תראו אותנו היום! גאווה בינלאומית! הפכנו לחברה שיוויונית ופתוחה. כולם חיים ביחד באושר כדי לבנות עתיד לדורות הבאים. סתם לא, אנחנו חברה מחורבנת.
צוקיגו סאגי היא המעצבת שיצרה את מארומי, בובה יפנית שזכתה לפופולריות מטורפת. ראו הבוסים כי טוב, ולא עבר הרבה זמן עד שמארומי הפך גם למחזיק מפתחות, חולצה, מברשת שיניים, ותיק אוכל. צוות אנימה כבר עובד על סדרה שתכניס עוד בוכטות. על מה הסדרה? מה זה משנה, יש שם את מארומי, who cares what it's about as long as the kids go . אבל כמובן שמהר מאוד הלחץ חוזר למגרש של סאגי, כשהמנהלים מצפים בכיליון עיניים לעיצוב הבא שלה. אבל סאגי במשבר יצירתיות. הדד ליין מתקרב ואין לה שום רעיון. רגע לפני שהיא כבר צריכה להציג את הלהיט הבא (שעוד אין לה מושג איך ייראה) היא מותקפת מאחור בזמן הליכה ברחוב בלילה.
איקארי הוא ילד קטן ואימו שמטיס רובוט ענק... אה רגע זה איקארי אחר.
האיקארי שלנו הוא בלש וותיק מהאולד סקול שמנסה לפענח את מקרה התקיפה. העדות של סאגי, שטוענת שהתוקף היה ילד קטן עם רולרבליידס ומחבט בייסבול מעוקם, נשמעת לו מופרכת לחלוטין. אבל כשאנשים נוספים מותקפים ומוסרים את אותה עדות, הוא כבר לא יכול להתעלם ממנה. הרמז היחיד שיש לאיקארי הוא העובדה שכל הקורבנות היו תחת לחץ רציני לפני שהותקפו, מצב שנע בין לחץ למצוקה של ממש. אבל איך התוקף ידע על כך ואיך פאקין ילד מרביץ כל כך חזק שהוא מעקם מקל בייסבול?
לסדרה אין עלילה מעבר למה שכבר ציינתי. וגם העלילה הזאת היא מאוד לא לינארית ולא קונבנציונאלית. גם דמויות ראשיות אין. מה יש? ביקורת. המון ביקורת. ב13 פרקים סאטושי קון (במאי) מנסה לגעת בכל מה שרקוב ומסריח בחברה המודרנית שלנו, מנקודת מבט חילונית לחלוטין. בתור בנאדם מאוד חילוני, הצפייה בparanoia agent מרגישה מאוד לא נוחה. בין אם זה הקפיטליזם או החברה הלחוצה, תרבות האוטאקו או האופי האובדני של האדם המודרני והנטייה של אנשים לעשות דברים רעים ללא קשר למוצאם, כל אלה ועוד מקבלים בעיטה חזקה לפנים. מה שכן, זה נעשה בצורה מאוד יצירתית, כשלמרות שבסופו של דבר מדובר בסדרת מתח, כל פרק יכול לקבל תת ז'אנר שונה לגמרי, כמו פרק שמתרחש כולו במציאות חלופית והוא למעשה פרק פנטזיה, או פרק שעוסק בהתאבדות, אבל יש בו הרבה הומור שחור.
הסדרה לא ממש חביבת Mal ובצדק, היא נכנסת חזק בעולם האנימה וכאמור גם בתרבות האוטאקו. גם אני לא יודע אם אני אוהב אותה או מתוסכל עמוקות ממנה. אני תמיד בעד עלילה מבולגנת והזוייה, אבל לא כשזה בא על חשבון דמויות, ולסדרה יש הרבה דמויות, אבל אף אחת מהן לא עוברת שום התפתחות מעניינת. איפשהו באמצע הסדרה זונחת לחלוטין את קו העלילה הראשי, הופכת לאפיזודית ואז חוזרת איכשהו לקו המרכזי. פיתרון התעלומה היה קצת מאולץ, אבל המסר עבר ובגדול.
Paranoia Agent היא כתב אישום. כתב אישום חריף וכואב נגד החברה המודרנית. כל הדברים הרקובים והמסריחים בחברה שלנו מקבלים פה ייצוג של כבוד. סאטושי קון מקריב אלמנטיים קלאסיים כמו עלילה ודמויות על מזבח הביקורת. בגלל שזו סדרה קצרה זה גם עובד, והסדרה מצליחה להפחיד, להגעיל , להצחיק ולגרום לך לשקול מחדש על הדרך שבה אנו חיים ולהבין שיש למוסר האנושי עוד דרך ארוכה עד שנוכל לטפוח לעצמנו על השכם. זו לא בדיוק סדרת אנימה. זאת יצירה ביקורתית מעניינת וחשובה.
Paranoia Agent |פברואר עד מאי 2004|סטודיו MadHouse|מותחן, מיסתורין, Mind fuck|דירוג R+ (אלימות ועירום)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה