יש יצירות שלא משנה בנות כמה הן, הרלוונטיות שלהן לעולם לא נעלמת מהעולם האפור שלנו. "שיער" שנכתב על ילדי הפרחים של שנות השישים שיצאו נגד המלחמה בוויאטנם מרגיש טבעי גם אם מציגים אותו בבימה בתל אביב כמעט חמישים שנה אחרי ההצגה המקורית שלו. כל עוד ניתן לילדים שרק סיימו תיכון נשק ונשלח אותם אל מותם בגלל פוליטיקיאים מטומטמים, יהיה ל"שיער" מקום בתרבות המודרנית.
לולוש (Lelouch, ונראה לי שנצמד לגרסה האנגלית) חי בקו זמן חלופי לשלנו, בו יבשת אמריקה הפכה לאימפריה שנקראת האימפריה הבריטית. בעזרת נשק שנקרא Autonomous Armored Knight, או בקיצור Knightmare, מצליחה האימפריה לכבוש ארצות רבות ובוסופו של דבר בשנת 1955 כובשת את יפן. ההתנגדות כמעט ונעלמת כאשר ראש ממשלת יפן והבנאדם הפוטנציאלי להוביל מרד מתאבד. והניצחון מוחלט. אוכלוסייה יחסית קטנה של בריטים מתחילים לאכלס את טוקיו והיפנים מקבלים את הכינוי אילוואן (11) בהתאם לשם החדש של המדינה.
