Soul Eater

אני שונא שונאן. כל כך לא אוהב את זה. מאסתי בילדים שנלחמים ברעים או אחד בשני על בסיס שבועי. כל כך חסר מקוריות. כל כך צפוי. שונאן מייצג עבורי את הדברים הרקובים בעולם האנימה. או שאולי פשוט הזדקנתי ואני מחפש יותר. או שלא?

Death Note

"היפנים פיתחו אדם מתוחכם, שמשמיד אנשים מזן מסויים"

רמי פורטיס, נעליים

היפנים האלה. חולי נפש. פסיכים על כל הראש. מופרכים. אפשר להגיד את זה על יצירות אנימה רבות, אם מנסים לבחון את הקונספט שלהן בלי לראות את האנימה עצמה. "כן, אני רואה אנימה מגניבה, על ילדות קסומות שנלחמות במכשפות.... אבל זה לא כמו שזה נשמע!" או "אני צופה בסדרה על מסע בזמן שהם ממציאים מכונת זמן שהיא מיקרוגל שמתקשרים אליו... אבל רגע! זה באמת טוב!". לכו תסבירו לחברים הצופים בעיקר בסדרות אמריקאיות סטנדרטיות למה שווה להם לראות משהו כמו אוונגליון (כן דחפתי אותה גם לפה. ככה זה). ובמקרה של Death Note, מישהו יכול להאשים אותם?

Madoka Magica Movie 3: Hangyaku no Monogatari

"We're going to need to watch that again".

ג'ון לוק לג'ק, אחרי צפייה בסרט אורינטציה, "אבודים"

אממ עצה טובה.

*לאחר צפייה חוזרת-*

כדאי להזהיר בשלב הזה שמדובר בסרט השלישי בסדרת הסרטים של מאדוקה, ויש המווון ספויילרים, אז כדאי מאוד לצפות קודם וכמובן לקרוא את הביקורת שהכנתי לסדרה מראש. ועכשיו, לביקורת.

Mahou Shoujo Madoka Magica

כן אני יודע איך זה נראה. בלוג שמתיימר להיות בלוג של אנימה בוגרת ואיכותית, ויש ביקורת על דבר כזה? אנימת מהו שוג'ו (נערות קסומות) הן אנימות עם קהל יעד מאוד מוגדר- ילדות או נערות. הסיפור הוא בדרך כלל שהדמות הראשית מגלה שעולם מותקף כל שבוע ע"י רשע חדש ומיוחד, ומקבלת כוחות קסם מאיזה יצור (בד"כ חמוד ומזמין ייצור המוני של בובות לעוד קצת כסף קל) שעוזרים לה להלחם ברשע השבועי, בד"כ עם עוד כמה נערות כאלה, חלקן מנוסות יותר וחלקן פחות. מעין פאוור ריינג'רס בגרסה אקסטרא חמודה לבנות. אהה וכמובן יש איזה נער שהיא מאוהבת בו והם ביחד בסוף (פרט חשוב מאוד).

מאדוקה קאנאמה היא נערה רגילה בהחלט. היא קמה כל יום, אוכלת ארוחת בוקר, הולכת לבית הספר נפגשת עם חברות, חוזרת הבייתה והולכת לישון. הדבר המוזר היחיד שאפשר להגיד על מדוקה זה שהשיער שלה ורוד. אבל יום אחד כאשר הומורה אקמי מגיעה כתלמידה חדשה לכיתתה של מאדוקה, הדברים משתבשים מאוד מהר.

Devil May Cry

ביקורות הן דבר לא אובייקטיבי מטבען. איך דעה אישית יכולה להיות אובייקטיבית? כל דעה מבוססת בראש ובראשונה על איך שהדבר שאתה מביע עליו דעה גורם לך להרגיש, בתוספת של גורמים חיצוניים. אולי בגלל זה כשאני אגיד שהסרט של פרסי ג'קסון הוא חרא סרט שלא עושה צדק עם הספר, אח שלי שלא קרא את הספר דוקא נהנה מאוד. ואיך כל זה קשור לDevil May Cry?