Steins;Gate

אני רוצה ליסוע ליפן. נכון, לא בחירה נפוצה בשביל מישהו שהשתחרר מצה"ל. מה רע בהודו או דרום אמריקה או ניו זילנד או אפילו אירופה אם אתה אקסטרה פלצן. מה המשיכה הפתאומית והלא הגיונית הזאת לארץ השמש העולה, שכמה שהיא מקום שיש מה לראות בו, רחוקה מהלב של הלוחם המשתחרר הממוצע? אני מניח שהחודשיים האחרונים שאותם ביליתי בצפייה בהרבה אנימות הייתה חלק מהעניין, אבל עיקר הקרדיט מגיע לSteins;Gate

Evangeion או הדבר הכי אדיר שנוצר במדיום הטלוויזיוני

נשאלתי לפני יום יומיים מה האנימה הראשונה שראיתי. כמו שכבר הזכרתי, אם מתעלמים מכל האנימות של הערוץ הראשון (נילס, פינוקיו וכו'), שכמה שהן נהדרות, הן מספיק אירופאיות באופי כדי שלא יהיה מושג שהן אנימות, האנימה הראשונה הייתה פוקימון. אבל גם פוקימון הייתה דבר מאוד חדשני בארץ ומה שפתח את הדרך לדיג'ימון ויוגיהו ודרגון בול, ורק אז באמת נחשפתי לכל הז'אנר. ואז הגיעה Neon Genesis Evangelion. אני לא חושב שאז עוד הבנתי מה אני רואה בכלל, אבל היום אני אומר בפה מלא- מדובר ביצירת אומנות אלמוותית.

The Melancholy of Haruhi Suzumiya 2009

אני לא אוהב את הרוהי. לא הסדרה, הדמות (לסדרה נגיע עוד רגע). חשבתי על זה זמן מה, האם אני ממש מתעב את הילדה המעצבנת הזאת, או שאני סתם לא מחבב אותה אפילו שהיא מצחיקה אותי מידי פעם. אתם יכולים להאשים אותי? מדובר בדמות של ילדה בת 17, שמעבר לזה שהיא יפה וטובה בכל מה שהיא עושה, היא פשוט מתנהגת לכל העולם כאילו הוא חתיכת חרא. היא נצלנית, אגואיסטית, נרקסיסטית, וחושבת שהעולם סובב סביבה. והדבר הכי מעצבן בכל הסיפור הזה, הוא שבמקרה של הרוהי, זה יותר מנכון, זה נכון מילולית כמו שזה נכון מטאפורית. אז למה כל עולם האוטקואים חושב שהיא אחד הדברים הכי אדירים שקרו לעולם האנימה בשנים האחרונות?

Gungrave

"Now that we know who you are... I know who I am. I'm not a mistake! It all makes sense. In a comic, you know how you can tell who the arch-villain's going to be? He's the exact opposite of the hero, and most time's they're friends, like you and me. I should've known way back when. You know why, David? Because of the kids. They called me Mr. Glass"

Elijah Price, Unbreakable

Gungrave היא אנימה עם מבנה מאוד מעניין. בתור התחלה אומר שלמי שמבקר\מסקר אותה היא מאוד נוחה, בעיקר כי היא נותנת המון ספויילרים לכל הסדרה בפרק הראשון שלה. במבט ראשון היא עוד סדרת אקשן ז'נרית עם אקדחים ומוטנטים ואנשים לבושים בטעם רע. ממש כמו איזה תסריט גרוע של משחק מחשב, שזה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהיא מבוססת על אחד. ההפתעה מגיעה כשמגיעים לפרק הבא, ואז מגלים סדרה חכמה, דרמטית ומרגשת.

Space Battleship Yamato 2199

Farewell, Earth, the ship that is departing is
The Space Battleship Yamato
It departs now to Iskandar,
at the end of the cosmos, bearing its fate.
"We will come back, no matter what it takes"
Answer with a smile to the waving people

Going far from the Galaxy towards Iskandar
A faint gleam of hope
The Space Battleship Yamato






מילות הפתיחה האלה אולי לא נשמעות כמו הרבה כשהן כתובות בפשטות כך, אבל כשרואים את קליפ הפתיחה של הסדרה הזאת (אותו עיצב לא אחר מהידאקי אונו) קשה שלא להרגיש איזה סוג של צמרמורת. אז מה זה YAMATO ומה הקשר בין מלחמת העולם השנייה, חלוצי החלל, וחייזרים ירוקי עור? או ליתר דיוק מה אני רוצה ממכם לעזאזל?

מה נשמע

שלום וברוכים הבאים לבלוג  "אנימה, היפים והמתוחכמים". שמי אביעד, בן 22, מאיזור הצפון. השתחררתי זה עתה משירות בצה"ל, בחיל התותחנים. מתי התאהבתי באנימה? זו שאלה מורכבת. אני מניח שכמו רבים מבני דורי, זה היה כשהייתי בכיתה א' או ב', בתחילת הלימודים, כשעל המסך נשמע שיר הפתיחה הזה:

אז לא היה לי מושג מה לעזאזל אני רואה, ובטח שלא "מושג על כוחותיי".... אבל זה היה משהו אחר. בלי הרבה הסברים, נכנסנו לעולם מטורף מלא ביצורים מוזרים, במסע לעבר חירור הארנקים של הורינו. אז עוד לא ידעתי את זה, אבל הסדרה הקלאסית הזאת שייכת לז'אנר האנימה, האנימציה היפנית, מגה פופולארית ביפן ועם פופולאריות שרק הולכת וגדלה ברחבי העולם, גם בישראל. אבל עברו הרבה שנים מאז. למרות שאש קאטצ'ם לא הזדקן ביום, אנחנו התבגרנו, אך האם זה אומר שאין לעולם האנימה מה להציע לנו?
התשובה היא ברור שיש.
בין אם אתם עדיין מתלהבים משונאן, או שאתם צוחקים מהארם, או שאולי מחפשים משהו בוגר לצפות בו, או שאין לכם מושג על מה אני מדבר אבל זה נשמע לכם מעניין, יש לעולם האנימה עוד הרבה מה להציע. הסוגה הזאת הפיקה כמה מהדברים האיכותיים ביותר שראיתי אי פעם, בין אם בטלוויזיה או בקולנוע, ובדרך גם אפשר להציץ לתרבות אחרת ומיוחדת, התרבות היפנית.