"היפנים פיתחו אדם מתוחכם, שמשמיד אנשים מזן מסויים"
רמי פורטיס, נעליים
היפנים האלה. חולי נפש. פסיכים על כל
הראש. מופרכים. אפשר להגיד את זה על יצירות אנימה רבות, אם מנסים לבחון את
הקונספט שלהן בלי לראות את האנימה עצמה. "כן, אני רואה אנימה מגניבה, על ילדות קסומות שנלחמות במכשפות.... אבל זה לא כמו שזה נשמע!" או "אני צופה בסדרה על מסע בזמן שהם ממציאים מכונת זמן שהיא מיקרוגל שמתקשרים אליו... אבל רגע! זה באמת טוב!". לכו תסבירו לחברים הצופים בעיקר בסדרות אמריקאיות סטנדרטיות למה שווה להם לראות משהו כמו אוונגליון (כן דחפתי אותה גם לפה. ככה זה). ובמקרה של Death Note, מישהו יכול להאשים אותם?
ריוק הוא שיניגמי (בתרגום חופשי- אל
מוות). בעולם של DN השיניגמים חיים בעולם משלהם ובעיקר ישנים ומהמרים אבל
ריוק המשועמם מחליט לזרוק את המחברת שלו לעולם בני האדם בתקווה לקבל קצת
שעשוע. המחברת נופלת לידיו של לייט, תלמיד תיכון מבריק וטוב בהכל וחתיך
ומושלם, שכנראה בגלל כל זה גם הוא מאוד משועמם. אבל המחברת היא לא מחברת
רגילה, אלא מחברת מוות, שכל שם של אדם שייכתב בה ימות. יש עוד כמה חוקים,
כמו שאתה חייב לזהות את פניו של האדם וחייב לציין את גורם המוות או שהוא
ימות מהתקף לב. לייט חושב בצורה מאוד הגיונית- זה מטומטם ומופרך, אבל לאחר
כמה ניסיונות הוא מבין שזה הדבר האמיתי, ומחליט לצאת למסע צלב נגד כל פושעי
העולם, כשהוא רוצח רבים מהם מדי יום בעזרת המחברת.
כששמעתי על מחברת המוות אי שם ב2007 עוד
לא הייתי חובב גדול של אנימה והגבתי בתחילה כמו כל בנאדם מחוץ לתחביב-
"WTF". זה מופרך, זה נשמע מטומטם ברמות ויש כל כך הרבה סיבות למה זה לא
יצליח. אבל בדיוק KATEAM עבדו על תרגום עברי, והיה הרבה באז ברשת, אז
הורדתי וראיתי.
דפוקים דפוקים, אבל רק היפנים יכולים לעשות מזה סיפור הצלחה.
למה Death Note כל כך טובה? בגלל שהיא
שומרת על החוקים. ריוק מתלווה אל לייט לכל אורך הסדרה, ובתחילתה מסביר לו
בדיוק מה החוקים. ברור שהחוקים קשורים בדברים על טבעיים, אך לאורך הסדרה
לייט פעם אחר פעם משתמש בחוקים לטובתו, כל פעם בצורה יותר גאונית מהפעם
הקודמת. כמובן שברגע שמתחילים למות כל כך הרבה פושעים מתחילה חקירה שמפגישה
אותנו עם L, בלש גאון לא פחות שכבר מההתחלה מוכיח ללייט שהוא נכנס למשחק
של גדולים וקרב המוחות בינהם כששנייהם מנסים לגלות אחד את זהותו של השני
מבריק בצורה מדהימה.
גם בניית הדמויות מצויינת, ובנויה בצורה
מאוד אפורה, כך שחלק מהצופים מזדהים עם לייט, שרוצה לכאורה צדק בעולם ולכן
הוא רוצח את כל הפושעים, וחלק מזדהים עם L, שרק רוצה לשים את לייט בכיסא
החשמלי ולתת לחוק לעשות את שלו, ולא לקחת אותו לידיים.
הכתיבה של הסדרה פשוט מעולה. היא בנוייה
כמו מותחן, עם זוויות "צילום" מגניבות ושימוש מושכל ויעיל במסך מפוצל שעם
עריכה פחות טובה היה גורם לזה להיראות כמו דו קרב ביוגיהו. ההקפדה על הסבר
של כל מעשה בין אם זה של L או של לייט לפעמים קצת חופרת, אבל היא מראה פעם
אחר פעם איך החוקים של המחברת נשמרים בצורה מושלמת בלי שום חיפוף ועדיין
נשמר עניין גבוה, עם טוויסטים ושימושים לא צפויים שהופכים את הכל למרתק
בצורה מטורפת. בשביל להשיג סקרינשוטס ראיתי את הפרקים הראשונים. תכננתי
לראות פרק שתיים וכמעט סיימתי 6 פרקים בלי יכולת להפסיק.
עכשיו לחלק הבעייתי, הסוף. הסדרה מתחלקת
לשניים, לפני פרק 26, ואחרי. הרבה מאוד מעריצים הרגישו שאחרי פרק 26 הסדרה
נהייתה הרבה פחות טובה מסיבות כאלה ואחרות. ירידה ברמה בהחלט מורגשת, אי
אפשר להגיד שלא, אבל לי אישית זה לא הפריע ברמות שהתעלמתי מקיומם של 11
הפרקים האחרונים. הם פשוט לא גאוניים כמו מה שהיה לפני.
אבל גם אם תאהבו אותם וגם אם לאו, זו אחת
מהסדרות האלה שאסור לכם להפסיד אפילו אם אתם לא חובבי אנימה. זה מותחן
פסיכולוגי כל כך מופרך על הנייר עם היגיון פנימי כל כך מדוייק עם עלילה כל
כך מהודקת, ערכי הפקה גבוהים עם אנימציה מעולה+סאונד מטורף, ומיסה מיסה
אחת, שאתם חייבים לראות.
מדד הראשון מהסוף- 9 Humans are interesting
Death Note|
הפקת Madhouse|על טבעי, מותחן, משטרה, תפוחים כתחליף לסיגריות?|37 (או 26) פרקים|אוקטובר 2006 עד יוני 2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה