Trigun

שמעתם על וואש? הטייפון האנושי! אומרים שהוא האקדוחן הכי קשוח במערב, ושהוא מחריב כל עיר שהוא עובר בה!
-כן שמעתי שהוא שווה שישים מילארד דולר!
- מה אתה אומר...
- אני שמעתי שהוא מוטנט עם ארבע רגליים ושבע עיניים, כולל שתיים מאחורי הראש.
-בחייך...
-כן זה למה הוא כזה מהיר! הוא מכונת הרג אני אומר לכם
-וואש?
-כן למה?
-אתם לא רציניים.... הוא סתם לוזר עם מזל לא רוצח ולא נעליים.
- סע סע מפה מה אתה יודע בכלל.

כולנו אוהבים לרכל. אבל זה מצחיק איך אחרי ששמענו כמה עובדות לא מאומתות על נושא מסויים (נושא הגז לדוגמא) אנחנו מייד הופכים למומחים ויש לנו דעה מוצקה. היום כשגוגל כל כך זמין אנשים עם שכל וסבלנות יכולים לבדוק עניין לפני שהם מבלבלים את המוח, אבל ההמון תמיד מחפש משהו לרטון עליו. והקורבן התורן הוא וואש השועט, היפי מוזר שאיכשהו נתפס בתור הרוצח הגדול בתולדות האנושות.

מערבון חלל- סאב ז'אנר של מדע בדיוני שמספר סיפור מד"ב עם אלמנטים של מערבון קלאסי. (וויקיפדיה האנגלית)

טריגון צועקת "מערבון חללל" בכל אספקט שלה. אם זה הכוכב המדברי שמזכיר באופן מחשיד את טטואין או standouts שנמצאים בכל פרק ברמה כזו או אחרת. כל הקלישאות נמצאות כאן, שוד רכבת, עלמות במצוקה, פושעים מכוערים ועולם mad max שבכללי לא הייתי בוחר לנפוש בו. ואז היא מוסיפה את וואש, ופתאום הכל נראה אחרת.

וואש מזכיר לי אותי ביפן. למרות שהוא בן אדם כמו כל שאר האנשים בסדרה, הוא שונה מהם בכל אספקט אפשרי. בין כל הפושעים והחלאות הרצחניים וואש מסתובב כמו היפי מסטול, מנסה לעזור לכל מי שהוא יכול ועושה הכול כדי לא להרוג אפילו אנשים שיגרמו לוולדמורט להיראות כמו טינקי ווינקי. חלק מהאספקטים בדמות שלו מזכירים לי מאוד את היפנים וחלק מזכירים לי דמויות מאנימה. ובאנימה עם אופי כל כך מערבי, זה פלוס ענק.

וואש עושה כל כך הרבה נזק (לא בכוונה, באמת!) שבתחילת הסדרה מוקצות אליו שתי עובדות של תאגיד ברננדל, מעין "ביטוח ישיר" שאחראיות לתעד את הנזק שהוא גורם ולתת פיצויים למי שמגיע. שתיהן חביבות למדי, במיוחד מילי, הענקית שוואש עצמו אמר עליה "היא חדה, מזל שהיא לא יודעת את זה", אך התוספת החשובה באמת מגיעה בדמותו של ניקולס וולפווד, כומר משוגע שהוא בבירור מחווה ל"ג'אנגו" (לא של טרנטינו, המקורי, הנה לכם ) .

העלילה בהתחלה היא אפיזודית, וכל פרק עומד בפני עצמו, אבל בהמשך היא מתגבשת למשהו אחד גדול וזה נחמד. זה נחמד. אבל העלילה היא לא משהו מאוד מיוחד. והיא כן נוטה להיות צפוייה, במיוחד לקראת הסוף, כשהיא הופכת מקרבות מטורפים ומופרכים אך משעשעים לקרבות בוס בסגנון שונאן. וכידוע, השונאן מן השטן. אבל עדיין האקשן מרהיב, ומלווה בסאונד אדיר כיאה למערבון שמכבד את עצמו. הגיטרה האיטית שמלווה את האקדוחן אל שדה הקרב גם כאן, וזה אפי. מאוד.

טריגון בלי וואש הייתה הופכת לעוד מערבון חלל נחמד. יש לה עלילה טובה בסך הכל ואווירה מעולה, היא מביאה לנו אקשן מעולה עם סאונד קלאסי וקריצות למערבונים ישנים לחובבי הז'אנר. אבל היא הייתה נשארת מערבית מידי לטעמי. האנשים מאוד רגילים, האוייבים לעתים צבעוניים אך לא זכירים, ולמרות שהם מדברים יפנית הם היו יכולים לדבר אנגלית ולא הייתם מרגישים בהבדל (אלא אם זה הדיבוב האנגלי הרשמי, במקרה הזה אל תעשו את זה לעצמכם). ואז מגיע וואש, עם קוצים בשיער ומעיל גשם אדום והכול בו צועק "אני יפני! אני אוהב ציצים ואוכל!" ובגלל שהכל מסביבו מרגיש כל כך מערבי הדמות שלו מקפיצה את האנימה לרמות אחרות לגמרי. גם בלי קשר לאופי היפני שלו, הדמות של וואש עשויה בצורה כל כך טובה ומורכבת, והוא ללא ספק אחד מגיבורי הפעולה הטובים ביותר בכל הזמנים, ויש לו מקום של כבוד עם האן סולו, ניאו, אינדיאנה ג'ונס, והטרמינטור.

Love&Peace

Trigun| 1995| 26 Episodes| MadHouse| Action, Comedy, Space westerenr 

עמוד הפייסבוק של הבלוג זמין כעת! תנו LIKE לעדכונים על ביקורות ופוסטים עתידיים ועוד דברים כיפיים.